לחץ להגדלה
תחיה , רינת, עדי, כרמל ונתאי
לחץ להגדלה
תחיה ומאיר
לתמונות נוספות באלבום לחץ כאן
עופר טרנר הדליק/ה נר לזכרה ב-09/01/2015: "הזמן עובר ואת חסרה".
 
מאיר ברבי הדליק/ה נר לזכרה ב-14/07/2013: "בהתרגשות גדולה אני מדליק נר לזכרה של נערה/אישה שהכחרה אותי והכירה בי!".
 
לנרות זיכרון נוספים לחץ כאן
להדלקת נר לזכר תחיה בן מאיר, אנא מלא את הטופס הבא:
שם פרטי:
שם משפחה:
תוכן: (עד 120 תווים)
הדלק
נקה
לשליחת הודעה למכריך על אתר לזכר תחיה בן מאיר, אנא מלא כאן את כתובות הדוא"ל שלהם:
שלח
נקה
אם ברצונך לקבל הודעה בדוא"ל בכל פעם שאתר זה מתעדכן, לחץ כאן
  [סה"כ 29 רשומות]  2 1 לדף הקודם עמודים 2 מתוך 2 עמוד מספר 
דברי הספד של עופר בהלוויה / עופר טרנר (אח)

"גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה "


 


זה מה שמאיר ביקש לכתוב במודעה.


 


תמיד דאגת לנו ודחפת אותנו במצבים שלא הבנו, או לקחנו באיזי יותר מידי.


 


כשאבא היה בבית חולים ארגנת משמרות עם אמא – למרות שאמא, כרגיל, אמרה שלא צריך.


 


להבדיל, כאשר הייתי בתקופה קשה, ביקשת ממני שאת תדאגי ותארגני עם אביטל את יום ההולדת 40 לענת ואכן, כך עשית ואני מלא הערכת תודה לך.


 


בכל מקום וארוע – עזרת וייעצת בעדינות ובחוכמה רבה.


 


תחיה, את תמיד בלב שלי, כאחות היחידה שלי והרבה פעמים אני קורא לשחר, הבת הבכורה שלי , - תחיה.


 


כל כך הרבה חברות "הכי טובות" יש לך ומשפחה מופלאה.


 


 


 


עם האוספים התחלת מגיל צעיר.


 



לחדר שלך, החדר של האוספים המסודרים והמופלאים – קראנו "קודש הקודשים"


 


ועכשיו, מתברר שגם לקב"ה ולמלאכים יש אוספים וקודש הקודשים והוא פשוט לקח אותך לאוסף המיוחד שלו.


 


 


נוחי בשלום אהובה.


 


אנחנו נהיה ונלווה את מאיר, רינת, עדי, כרמל וניתאי בכל אשר ירצו.


 


תהי נפשך צרורה בצרור החיים.

הברכה של עופר ליומולדת 40 לתחיה שהתקיים ב - 2/10/2008 / עופר טרנר (אח)

תחיה אחותי היקרה.


 


הצטרפת למשפחה לפני 40 שנה ולפי התמונות אני הייתי מחזיק אותך ומשחק איתך


אבל, מייד כשעמדת על דעתך, הפכת לאחראית ולמובילת דעה.


 


מצד אחד למדנו ממך לאסוף כל מיני אוספים וגם אנחנו הבנים


אספנו מפיות, ניירות כסף של קרמבו - בהתאם ל"צו השעה"


ומצד שני, למדנו גם על גבולות ומשמעת – כאשר לחדר, המוזיאון, לא ניתן היה להכנס ללא ליווי ואסור היה לגעת במוצגים.


 


בשונה ממוזיאונים רגילים, וכאן אפשר ללמוד על אהבת אחים,


מידי פעם היינו מופתעים לגלות את ה"אוצר הגדול" – האוסף של תחיה – אצלנו בחדר.


לאחר שדיווחנו על כך בפחד – התברר שיש עכשיו אוסף חדש וזכינו לקבל את האוסף הקודם ללא תנאים.


 


אפילו אבא ואמא העיזו לצאת לחו"ל רק כאשר היית מספיק אחראית ובעלת סמכות לוודא שאנחנו אוכלים ומטופלים ומתנהגים יפה עם סבא וסבתא.


 


לאחר ההדרכה בבני עקיבא וסיום הבגרויות החלטת לתרום למדינה שנתיים מלאות.


התרומה הייתה בשירות לאומי במקומות מיוחדים : בית הילד, בית חינוך עוורים ושיקום נפגעי נפש.


 


בניגוד לכולם, כאשר הרגשת שלא נותנים לך להשקיע ולהישאר בתורנות בשבתות


החלטת שזה הזמן לעזוב וללכת לתרום במקום אחר.


 


אף פעם לא לקחת לעצמך הנחות


והיושר והאחריות היו נר לרגלייך  


 


החברות והחברים  חשובים לך מאוד


ועד היום – בכל שבוע יש ברית, בר מצוה או ארוע אחר


משפחת בן-מאיר מארחים ומתארחים


ולא מצליחים לצאת ממודיעין מרוב ארועים


 


לצערנו, הייתה גם תקופה שבה הדאגת אותנו מאוד


כאשר "טיפול נמרץ" היה משהו פשוט כמו "עזרה ראשונה"


לא ביקשת מאיתנו דבר, ואפילו סיפרת לנו רק כאשר כבר לא הייתה ברירה.


 


מרוב החששות וחוסר הידע מה נדרש – העמדתי את כל חיילי יחידת המחשב בכוננות עם דף קשר לתרומת דם בחופשת חול מועד


אבל, הצלחת וצלחת גם את זה והוכחת ש"תחיה" זה לא סתם שם.


 


יצאת עם מספר מחזרים


אבל, אף אחד לא נכנס לנו ללב כמו מאיר


ושמחנו מאוד שאת הבררנית הודעת לנו על הבחירה בכוכב שהאיר.


 


אני גאה מאוד באחותי הקטנה


על מה שהשיגה, על השותפות עם מאיר והמשפחה שבנתה  


ואני בטוח  שכך יהיה גם המשך דרכה.


 


אנחנו מאחלים לך המשך הצלחה בכל אשר תפני


 


אוהבים


עופר, ענת, שחר, פלג ושקד


טרנר

A lletter to Meir, Rinat, Adi, Carmel and Nitai / Dvora BEN MEIR (חמות)

To my dearest son Meir and grandchildren Rinat, Adi, Carmel and Nitai,


So many words have been written and said about our beloved Tchiya. Only I have not been able to put my thoughts and feelings into writing so as to express what Tchiya meant to me. Mothers-in-laws usually find fault with their daughters-in-law – for who could ever be good enough for their sons? But, Tchiya was never someone I could find fault with – for she brought so much happiness into your lives and our lives. She was the ideal partner for you Meir, and a fun-loving and joyful mother to you, her children. And for me – she was a spark of light, a bright sunshine, a brilliant radiance – and now the light has gone out and the radiance so diminished and I feel that I am in the dark, not knowing how to find a way to light up our lives again.


I have so many special memories that go back throughout the 18 years that we shared. I remember shopping with Tchiya for outfits for her “sheva brachot”, shopping for her Shabbat candlesticks and Shabbat table service, her dress for Tammy’s wedding. She was so young then, but knew exactly what she wanted. And then the challenge began – how to find objects that would please Tchiya. Wherever I went my eyes were always open for something that Tchiya would enjoy having. I think most of the time I was able to predict her special taste, and succeeded in pleasing her.


How can I forget her unbelievable strength and courage during the time she became ill? She was the one who encouraged us with her optimism, always ready with a smile, despite worries and fear. Maybe, that is why her death was so unexpected – she made us believe that she could overcome any difficulty. Her illness only intensified the love and respect we had for her.


Who will now document our family events and trips? I could always depend on Tchiya for photos from every holiday or family occasion. And who will always be the one to come up with idea for things to do? Just this past Sukkot Tchiya organized us – “Let’s go to Ashkeluna – it should be fun. Then to the beach… and then, there is a great restaurant I want you to try...”  And it was that way that Tchiya became our guide to life – interesting festivals, out-of-the-way restaurants, great places to spend a few days together.


What amazed me about Tchiya was her special ability to have fun – but having fun was the outcome – not the goal. She wanted to make others happy, and by doing so, she brought happiness to herself. She was able to delve into spiritual matters and look for deeper meanings to life. She had strong beliefs and was ready to argue for them and express her opinions. The last Shabbat we were together she explained why the law for providing funds for the widows of Army servicemen even after they remarried was justified. I had my doubts, but she gave such a cogent explanation of why it was necessary.


Tchiya cared about everyone and everything. No one could escape her smile and dimples – she so cared about the children she treated.  I remember her asking me to buy her a special book so that she could help just one child. Tchiya cared about Bubie – always bringing her flowers and gifts. She was the one to come with a special treat when I was released from a medical procedure. She cared about our close family and extended family as well. My friends became her friends – she always knew how to appreciate kindness in others – a true “."הכרת הטוב


Who will now make and help at parties – whether to celebrate a birthday or any family occasion. Tchiya knew exactly what to do – what games to play, what food to bring. I didn’t have to ask her – she just knew.


I have so many gifts from Tchiya that I treasure – a pin from the Israel Museum, the caricature, the ethnic embroidery she made, the gym outfit. How she always knew what to buy. I thought nothing was more important than the Lupa album on our Pesach vacations she prepared. But then on Chanuka Tchiya covered a box of chocolates with 30 different family photos. It was impossible for me to celebrate my 70th birthday without Tchiya – I don’t know how any celebration will be possible without her.


I see her face and feel her warmth every day and every night. My thoughts are constantly with her – and I wish I was able to find the happiness that only she could bring.


With prayers that we may learn from her life and continue her love and compassion to each other,


Ima and Fifi


 


 

דברים של אסנת ברוכי בפתיחת המפגש הראשון של ה"חברות של תחיה" / מאיר בן מאיר (בעל)

אנו נמצאות ערב פסח, ערב היציאה ממצרים. בשבת שעברה, שלפני ראש חודש ניסן, קראנו את פרשת החודש.


המצוה הראשונה שעם ישראל מצווה היא מצות חידוש-קידוש החודש.


לכאורה זהו משהו טכני. עד אז בני ישראל ספרו כמו שאר העמים על פי החמה ומאז סופרים על פי הלבנה. מדובר בקביעת לו"ז משותף לעם ישראל שעל פיו מתנהלים החיים ומועדי השנה.


זהו הרובד הראשוני, הכללי. ברובד האישי ניתן לומר שיש כאן משהו עמוק יותר. החמה היא דבר סטטי, נותנת את אורה תמיד ונראית לנו תמיד באותו אופן. לעומתה הלבנה נראית לנו כמתחדשת כל הזמן. בתחילת החודש אנו רואים פס צר, ההולך וגדל עד שמגיע לשיא באמצע החודש, ומאז מתחיל תהליך של חסר עד סופו של החודש, וחוזר חלילה. עם ישראל מצווה על קידוש החודש, מצווה על ההתחדשות כדוגמת הלבנה.


מדוע יש לצוות על התחדשות? האין זהו צורך אנושי טבעי, ומפני מה צריך לצוות על כך?!


יתכן והתורה באה לומר לאדם שעליו באופן אישי להתחדש כל הזמן. האדם המורכב מיסוד העפר יש בו נטיה לקבעון, מחוייבות להרגל, לדברים הבטוחים. אך הסכנה היא שאדם עלול על ידי כך להגיע לשחיקה בכל תחום בחיים. הציווי על האדם הוא להתחדש כל הזמן,להתחדש ולהתלהב ולא להגיע למצב של שחיקה.


בערבי חגים ישנה מצוה על האיש לקנות לאשתו בגדים ותכשיטים. מדוע? - מכיון שדברים חדשים משמחים את הלב, וכשאדם שמח כל חייו נראים אחרת.

תחיה נפטרה בשיאו של חודש, בט"ו בטבת. בחייה גילמה את הציווי להתחדש. תמיד ידעה להתחדש, אפילו בדברים הקטנים. דאגה שחייה וחיי הסובבים אותה יהיו מלאי ענין וגיוון, על מנת לחיות בתודעה של שמחה. יהי רצון שנדע כולנו להתנתק מיסוד העפר ולרומם עצמינו להתחדשות ושמחה.
דברים מפי ריני וולף- חברה ועמיתה לעבודה ב"טף לטף" בערב מספד / מאיר בן מאיר (בעל)   לקריאה  
כתבה על תחיה ע"ה בירחון "דעיתון" / מאיר בן מאיר (בעל)   לקריאה  
דברי זכרון של מישה פלאם משבדיה- התארח אצל משפ' בן מאיר במסגרת תוכנית הכשרה של "בני עקיבא" / מאיר בן מאיר (בעל)   לקריאה  
דברים של מאיר בערב לזכרה של תחיה בבית כנסת "יקיר אפרים" / מאיר בן מאיר (בעל)   לקריאה  
יוזמה מרגשת ויפה מאוד / אלעד קושניר   לקריאה  
להוספת דברים לזכרה לחץ כאן 
  [סה"כ 29 רשומות]  2 1 לדף הקודם עמודים 2 מתוך 2 עמוד מספר 
שם פרטי:
שם משפחה:
חיפוש מתקדם
דף הבית |  יצירת אתר זיכרון |  מידע לאבלים ולמנחמים |  אודות "עד עולם" |  תקנון |  צור קשר |  כל אתרי ההנצחה
כל הזכויות שמורות ©